אכילה, שתיה ודיבור תולדות תשעב 

ערש"ק פר' תולדות, "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו",תשע"ב

פרשת תולדות, ברכותיו של יצחק לבניו, הינה המשכה של פרשת חיי שרה, מעשה מציאת אישה ליצחק.

בפרשת חיי שרה, למדנו על המפגש והתנאי שעשה אליעזר עבד אברהם בבקשו אישה לבן אדונו, יצחק.וכן למפגש עם לבן הארמי באותו עניין.במפגש זה, אליעזר רבקה ולבן, מופיעים שלושה מרכיבים אשר הינם תולדת הפה,
האכילה, השתיה והדיבור.שתיה, או' אליעזר והיה הנער אשר אמר אליה הטי-נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם-גמליך אשקה.

אכילה, בבוא אליעזר אל בית לבן ויישם (ויושם) לפניו לאכל, לבן מבקש להאכיל את אליעזר.דיבור, אליעזר מסרב לאכול ויאמר לא אכל עד אם-דברתי דברי ויאמר דבר.

האכילה או' ר' נחמן הינה גשמית ומצריכה ברור, הוצאת המוץ מהתבן שגם אחר האכילה עדין נשאר בגוף גשמיות המאכל וצריכין לברר פנימיות החיות.השתיה לעומתה או' ר' נחמן כי עיקר השביעה על ידי השתיה שהוא מעכלת המזון ומשביע את הגוף שזהו ההיפך מפגם וקלקול האכילה.הדיבור או' ר' נחמן, עיקר ההקדש ע"י הדיבור כי כל הדברים נבראו ע"י הדיבור.

בסיפור השדכנות מוזכרים ג' ענינים אלו, אכילה, שתיה ודיבור.אליעזר מבקש לברר מהותה של הכלה המיועדת ע"י השתיה, שהיא היפך קלקול האכילה.לבן מבקש להאכיל את אליעזר, היינו להכביד עליו ע"י עירוב הגשמיות.אליעזר מסרב לאכול קודם שידבר, זאת כיוון שע"י הדיבור, כדברי ר' נחמן יש כוח ביד האדם להקדיש כל דבר כי תיכף כשמקדיש הדבר בדיבורו נתקשר הדבר מיד לאור האין
סוף שהוא שורש כל הקדושות ושם כולו קדוש.

למעשה אנו חוזים במאבק בין אליעזר,המורה על קדושה, רוחניות לבין  לבן המורה על טומאה, גשמיות.

בפרשת תולדות חוזר העניין על עצמו.יצחק אוהב את עשו כי ציד בפיו, בשל דיבורו, כדברי המדרש "ציד בפיו" שהיה מרמה את יצחק.זוהי בחינת האכילה אשר הינה מגושמת וזקוקה לברור.עשו בחכמתו מצליח לגייס הדיבור, אשר הינו בעל יכולת
קישור רוחנית, לטובת צרכיו ומעשיו הגשמיים.רבקה שומעת את דברי יצחק המבקש לברך את עשו.רבקה יודעת להבחין בדיבורו של עשו, כי ציד בפיו, היינו דבריו אין בהן מן האמת.רבקה לוקחת דיבורו של יצחק, האומר לעשו ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה  בעבור תברכך נפש והופכת אותו לדיבור של קדושה, אומרת ליעקב שהוא יהיה זה שיביא האוכל ליצחק, שכן האוכל שמכינה רבקה הינם  ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב.בהביא יעקב האוכל, אשר אהב, אל יצחק אביו.יצחק מבחין שהקול הינו קול מבורר ללא כל קליפות וגשמיות, קולו זה של יעקב בחינתו  שתיה, שכן דבריו של יעקב מבוררים בהשיבו לשאלת אביו  מה-זה מהרת
למצא בני, עונה יעקב, ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני.

יצחק קודם שיאכל מדבר ומבקש לברר שאכן באוכל המוגש אליו אין בו מן הגשמיות, המצריכה ברור.כך גם נהג אליעזר עבד אברהם באמרו ללבן אשר ביקש להאכילו, ויישם (ויושם) לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם-דברתי דברי.יצחק בדברו מבקש לקשר האוכל אל הקדושה.בשמעו את דברי המביא לו האוכל, ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני שומע הוא שהאוכל הינו מבורר ואין בו מן
הקליפות כלל , ע"כ תוהה יצחק העשו הוא המביא האוכל לפניו או שמא משהו אחר.יצחק נשאר בתהייתו עד בוא עשו.יצחק בהבינו את שקרה אין הוא חוזר בו אלא מחזק ואומר, גם-ברוך יהיה.

ברוכים תהיו, שבת שלום

דויד לקס אמת